"המנה האפגנית"? קבלו את המנה הרמת גנית!

אני לא יודע מה אתכם, אבל אני מאמין גדול במחשבה יוצרת מציאות. עמוק בפנים אני יודע שהניו אייג' האמריקני צודק, אם רק אעמיד פנים שיש לי מלא כסף, אולי יום אחד יהיה לי. עד עכשיו זה לא הולך מי יודע מה - אבל אני אומר לכם, זה יקרה! יום יבוא ואני אקום מהמיטה ב-13:00 בצהריים ואז אראלה ממפעל הפיס ביחד עם האח המיליארדר שלה, ששון ממפעל הפיס ידפקו על דלתי, ויגידו לי - "זכית בהמון כסף רק כי אתה בן אדם נפלא!". 

עם הגישה החיובית הזו, אני מוצא את עצמי אוכל במקומות יוקרתיים ואקזוטיים כמו ג'ירף (שלושה שקרים במשפט אחד), ומתפנק על "המנה האפגנית". יש במנה הזאת את כל הטעמים הבסיסיים שבני אנוש נוטים לחבב: הבו לי בשר, רוטב סויה -מתוק-מלוח, בייקון, קצת ירק, תועפות בוטנים ופחמימה בצד - ואני מבסוט.
אני בחור פשוט, תנו לי טעמים זולים ובסיסיים ואני אפגין חיבה זולה ובסיסית בחזרה. שום דבר טוב יותר בשביל רווק ביום גשום מאשר קערה מלאה באוכל יענו-אסייתי ומשמח לבב אנוש.

אף אפגני לא נרצח במהלך הכנת המנה, רק הכבוד העצמי שלי

המתכון הבא נולד בערב גשום, כשניסיתי לייצר את המנה האפגנית בדירה בלי מרבית הרכיבים, אבל עם הרבה כוונות טובות. אחרי שהצצתי במתכון שפורסם ברשת, הבנתי שעם רצון טוב לא הולכים למכולת, ושבמכולת גם אין בייקון בכלל. הנה המתכון מאתר... נקרא לו "יאללה"  (כמו "יאללה יאללה, לכו חפשו מי שמוכן להשרות פרגית במקרר במשך יומיים").

מצ"ב כל הסיבות לכך שאני לא מתכוון לטרוח להכין את המתכון כלשונו אף פעם.

כחלק מהפרולטריון, אני מוחה! אני דורש להכין משהו שמזכיר את המנה האפגנית, רק בלי לרוץ לסופר בפעם ה-47 היום. התמונה אמנם היא ביזיון לפוד פורן (אני יודע...? כל אחד והסטיות שלו. שלי זה צילום תמונות מכוערות מהפלאפון), אבל המתכון היה כל כך מוצלח שהכנתי אותו פעמיים בשבוע אחד. 

"המנה הרמת-גנית" - אני אפילו לא עומד להעמיד פנים שיש משהו אסייתי במה שהכנתי עכשיו:
לציפוי של העוף:
קילו חזה עוף שלם/פרגיות/תחליף טבעוני חתוך לקוביות.

חצי כוס-קמח (ייתכן שתצטרכו עוד, תשאירו את השקית פתוחה ליתר ביטחון).

שתי כפות רוטב סויה (ועוד קצת אחר כך)
כף אבקת שום גבישי
לרוטב של העוף:
שתי כפות של רוטב סויה
2 כפות של סוכר חום (או לפי הטעם. אפשר רגיל, דבש, סילאן ושו"ת)
שתי שיני שום כתושות
בוטנים קצוצים (עד חצי כוס - כמה שאוהבים. אני אוהב המון)
בצל ירוק אחד, קצוץ
אופציונלי - כמה טיפות של מיץ לימון, 
כף רוטב צ'ילי מתוק/חצי כפית של פלפל שחור גרוס/פתיתי צ'ילי אדום יבש

וכמובן, שמן לבחירתכם.


הכנות:

חותכים את חזה העוף/הפרגית/חזה הסייטן לקוביות, ושמים בכלי ביחד עם שתי כפות סויה.

מכינים כלי עם הקמח מעורבב עם השום הגבישי.

קוצצים את הבצל הירוק לטבעות, כותשים שתי שיני שום.

תכל'ס:

1. מצפים כל חתיכה של עוף בתערובת הקמח, ומטגנים משני הצדדים עד שהן מתחילות להזהיב. זה לוקח מעט מאוד זמן, שמים בצד.

2. בסיר עם קצת שמן (2-3 כפות, או תרסיס וטעם של חרטה) - שמים את השום הכתוש וחצי מכמות הבצל הירוק. מיד לאחר מכן מוסיפים את הסוכר, הסויה, טיפה לימון ופלפל שחור/צ'ילי אם אתם אוהבים. 

טועמים וממשיכים לשחק עם הרכיבים, עד שמקבלים איזון מושלם של מתוק מדי ומלוח מדי בעת ובעונה אחת. מוסיפים חצי מכמות הבוטנים.

3. כמעט מוכן - מוסיף את העוף, מערבב וכשהכול מכוסה יפה, אפשר לכבות את הכיריים.
אפשר להוסיף מים לאט לאט ולערבב, זה יסמיך במהרה ויהפוך לרוטב טעים.

4. ממש בסוף, לפני ההגשה - מוסיף בסוף את הבצל הירוק והבוטנים שנותרו. 

• אפשרי לגמרי - להחליף את הקמח כאן בקורנפלור או תערובת אבקתית אחרת שהיא לא קמח לבן רגיל. גם קמח תופח יעשה את העבודה.

• עוד יותר אפשרי - להחליף את האגוזים בכל אגוז שאתם אוהבים. אני אוהב קשיו למשל למתכון כזה.

• אפשרי ואף מומלץ - להשתמש בפרגיות במקום חזה העוף, או בתחליף טבעוני. הרוטב כאן דומיננטי אז זה יכול לעבוד טוב לדעתי.

• וכמובן, אם אתם אוכלים בייקון/חזה אווז - מוזמנים להוסיף כשמכינים את הרוטב, שנייה לפני השום. 

שמעו, אכלתי את הדבר הזה במשך 3 ימים ברציפות ביחד עם השותף לדירה. מומלץ להגשה עם אורז לבן, פירה או נודלס.